בשבילם זו מחלוקת עיתונים, המבינים בעם מבינים יותר לעומק מה מניע את רודפי עולם התורה מבית "יתד הגנוב"

כך הציתו מלמחמות העיתונים את הרחוב החרדי

עוז רוזנברג. מגזין 'ליברל'

שנתיים וחצי אחרי, הצלקות על פניו של נתי גרוסמן הגלידו כמעט לגמרי. הוא מסיט קווצת שיער ומגלה פס עדין שנמתח לאורך מצחו, זכר ללילה שבו הותקפו באכזריות על ידי שני אלמונים; הלילה שבו היריבות החריפה והממושכת בין כלי התקשורת החרדיים גלשה לאלימות פיזית נגד עיתונאי.

' זה קרה בדצמבר 2012', נזכר גרוסמן. 'חזרתי הביתה מהעיתון באחת בלילה, גשם סוחף ביותר, נכנסתי לחדר המדרגות. פתאום מגיע בחור חרדי שאני לא מזהה, מחזיק פנס, ואומר לי, 'סלח לי, אתה יודע אולי איפה גרה…' – אומר שם של משפחה שאני בכלל לא מכיר. אמרתי שאני לא יודע, אבל הוא התחיל לנדנד לי. הזמנתי את המעלית, ואז אני רואה אותו מסמן משה, ומהצד מגיח בחור גדל גוף ורעול פנים, על ראשו כובע גרב, רק העיניים מציצות. ממש נבהלתי, חשבתי מחבלים, לא ידעתי באותה שנייה. ידעתי רק שאני צריך לברוח. ואז שניהם מתנפלים עלי, מתחילים להכות אותי בראש עם איזה חפץ – לא ראיתי, ברזל או מקל, לא יודע מה. שברו לי את המשקפיים. ראיתי שמתחיל לליזול לי דם, הרמתי את היד כדי להגן, שברו לי את האצבע. ניסית לברוח אל תוך המעלית והם ממשיכים להכות והדם משפריץ על קירות המעלית'.

אחד השכנים שמע את המהומה ומיהר למטה כדי להניס את התוקפים – שבחקירת המשטרה יתעורר החשד שאף ניסו לחשמל אותו באמצעות שוקר, ללא הצלחה, לא לפני ששכנה אחרת מספיקה לרשום את מספר הרישוי של מכוניתם המתרחקת. גרוסמן הובל חבול ושותת דם לבית החולים שערי צדק הסמוך. 'אם השכנים שלי לא היו באים', הוא מספר לליברל, 'הייתי כבר מת'.

כשהתעורר בבית החולים כמה שעות לאחר מכן גילה גרוסמן (56) שהעיתון החרדי 'יתד נאמן', שהיה ביתו במשך כ-20 שנה, בשר מבשרו, כמעט מיום היווסדו, התעלם לחלוטין מהתקיפה. 'פוטש', הוא מכנה כיום את המהלך שנרקם לסילוקו מכס העורך של אחד ממוסדות התקשורת המשפיעים בעולם החרדי בישראל. הוא נשען לאחור על כיסא בפינת האוכל שבסלון ביתו ונראה נינוח. דיבורו רך ושקט, לא מה שהיה ניתן לצפות ממי שברחוב החרדי יצא לו שם של דמות כוחנית, יש שיאמרו אפילו דורסנית, שצבר לעצמו אויבים כמעט כמו אוהבים, ושעומד בלב הטלטלה, אולי הגדולה ביותר, בתולדות הציבור החרדי-ליטאי בישראל; טלטלה שקורעת משפחות, הורסת שידוכים, יוזמת חרמות ונידויים, מסלקת בנים ממוסדות חינוך ושואבת עשרות אלפי בני אדם למאבק איתנים מר שאיש אינו בטוח אם אי פעם יסתיים. והכל בגלל עיתון.

החשוד העיקרי בתקיפה, תלמיד ישיבת פוניבז המזוהה עם אנשי 'יתד נאמן', נשלח לשלושה חודשי מאסר בפועל ובכך באה לסיומה אותה תקרית אלימה. אבל מלחמת 'יתד נאמן' בנתי גרוסמן ובעיתון 'הפלס', שהקים זמן קצר אחרי סילוקו, היא רק אבן אחת בפסיפס זירות ההתגוששות שהחלו לפני למעלה מ-60 שנה וניטשות גם כיום בעולם התקשורת החרדי.

תשכחו משיקולי רייטינג ומעמד. מלחמות החרדים בתקשורת מתבססות על אידיאולוגיה ו'לכן הן קשות כל כך', אומר בני רבינוביץ, פרשן ב'יתד נאמן'. ככה זה כשציבור המונה כ-10% מאוכלוסיית המדינה שסוע בין עשרות פלגים אידיאולוגיים: הוא מכיל למספר כמעט זהה של כלי תקשורת לעומת אלו שיש ל-90% האחרים. ועוד לא ספרנו את המקומונים.

הקרע הראשון, לנוכח מחלוקת סביב השאלה הציונית, פרץ ב 1951, פחות משנה אחרי שהוקם 'המודיע', העיתון החרדי הראשון, הביטאון של אגודת ישראל. 'פועלי אגודת ישראל נפרדה מאגודת ישראל והקימה עיתון בשם 'שערים', מספר רבינוביץ. עיתון 'המודיע' אמנם שרד ככלי התקשורת החרדי היחיד בישראל, אך במקביל ביססה חסידות גור את שליטתה על העיתון, והפיצוץ הבא היה רק שאלה של זמן.

'העצמאות הליטאית התחליה לפני 30 שנה', מתמוגג רבינוביץ הליטאי כשהוא נזכר בזירת ההתגוששות הבאה. ב-1984 עלתה השאלה אם להכריז חרם על בנק לאומי, בעקבות פרויקט בנייה בניהולו שגרם לחילול קברים. הרבנים הליטאים תמכו, האדמו"ר מגור התנגד. 'זכותו להתנגד', אומר רבינוביץ, 'אבל כשהרב שך והסטייפלר ביקשו לפרסם מכתב ב'המודיע' עם דעתם בעניין, 'המודיע' סירב- וזו הייתה הרבה יותר מחוצפה'.

כשנה לאחר מכן עזבו הליטאים את 'המודיע' והקימו עיתון, 'יתד נאמן', ותנועה, 'דגל התורה'. 'יתד' זה עיתון שהקים מפלגה', מחייך בגאווה גרוסמן. בסוף שנות ה-90, עם פטירת הרב שך, נגלו סדקים ראשונים בגוש הליטאי, תחילה סביב שאלת הירושה, ולאחר מכן, בתחילת העשור הקודם, בנוגע לגישה הרצויה כלפי סוגיות של צו השעה: מצד אחד הרבנים אלישיב ואוירבך, שהתנגדו נחרצות לנושאים כמו חוק טל או הנח"ל החרדי; ומנגד הרבנים שטיינמן, קנייבסקי וקרליץ, שגילו פתיחות יחסית. 'זה גרם לכך ש'יתד נאמן' לא אפשר להם כניסה אל דפי העיתון', מספר דורון קדוש, סמנכ"ל עיתון 'יום ליום' של מפלגת ש"ס, 'ולכן ב-2008 פתחו הרב קנייבסקי, הרב שטיינמן וכל אלה עיתון שנקרא 'יום חדש'.

מותו של הרב אלישיב כארבע שנים לאחר מכן יהפוך את היצרות. 'אנשי שטיינמן וקנייבסקי ישתלטו על 'יתד נאמן', ואנשי אוירבך ואלישיב ייאלצו למצוא לעצמם סידור חדש. קראו לו 'הפלס'.

כך או אחרת, הרבנים היו ונותרו חזות הכל. מהם הכל יוצא, אליהם הכל חוזר, ועמדתם הבלעדית היא זו שמשתקפת מבין דפי העיתון, לפחות במוצהר. 'דעתי הקטנה לא באה לידי ביטוי', אומר רבינוביץ. 'יהודי חרדי שנאמן לדעת תורה יכול לכעוס על הנציגים. אבל אם אמרו גדולי התורה – את עושה'. אלא שזה רק מה שמספרים לציבור כדי להניע אותו לפעולה – קניית עיתון. כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד לאידיאולוגיה, מדובר בעסק. למרות המילים היפות, מתחת לפני השטח רוחשים לעתים קרובות מניעים ארציים הרבה יותר – שליטה, מעמד, כוח. וכן, גם כסף. ובציבור החרדי כמו בציבור החרדי, המאבקים הם תמיד בווליום גבוה. תמיד יצריים מאוד, תמיד על כל הקופה, בבחינת 'ייהרג ואל יעבור'. חשבתם שמלחמת שלדון ונוני קשה? הצחקתם אותם.

'זה נקרא עיתונות מטעם', אומר ישעיהו ויין ומתרווח במרדו שבקומה החמישית בעיריית ירושלים. ויין הוא דוגמה מופתית לכך שעיתונות חרדית אינה מתיימרת אפילו להיות אובייקטיבית. בלילות הוא המשנה לעורך עיתון 'הפלס', ובימים עוזרו האישי של אחד מסגני ראש העיר. הוא לא מוצא בזה סתירה. תראה, 'יתד נאמן' שייך ל'דגל התורה' באופן מוחלט, בלי שום יכולת להגניב או להכניס דעה אחרת', 'המבשר' שייך למאיר פרוש ולנציגיו בארץ; על 'יום ליום', ששייך לש"ס באופן רשמי, אני לא מדבר; ו'הפלס' שייך לרב אוירבך', הוא מצביע על תמונת הרב שתלויה על הקיר מעליו. 'לכן העיסוק שלי הוא די טבעי, קיבלנו נציגות בעיריית ירושלים (מטעם 'בני תורה'), סגנות ראש העיר, ואני ראש הלשכה שלו'.

משה פרוש, בנו של חבר הכנסת מטעם 'יהדות התורה', מאיר פרוש, מסכים. 'בהשקפה, עיתונות חרדית היא לא רק עיתון שהועד לספר חדשות, הדבר המרכזי הוא בעצם איך לספר את החדשות. פרוש, 32, מהל כיום את העיתון היומי 'המבשר שהקים אביו לפני כשש שנים כקונטרה לעיתון החרדי הוותיק ביותר בישראל, 'המודיע', שכאמור משמש ביטאון רשמי של אגודת ישראל.

על דבר אחד יסכימו כולם: האש העיקרית במאבק של 'המודיע' ב'המבשר' כוונה בעיקר על הבטן הרכה של העיתון – הפרסומות. 'עד היום אני יכול לפגוש אנשים שאומרים לי, 'תשמע, אמרו לי שאם אני מפרסם רק ב'המודיע' ייתנו לי מחיר אפסי, ייתנו לי מחיר רצפה'. אומר פרוש. רבינוביץ מהנהן. 'המודיע' השלים עם קיומו של 'המבשר', אבל זה לא אומר שאין שם מאבקים. מכניסים להם ככה בקטנה מלמטה'.

הניסיון לפגוע במפרסמים אינו ייחודי ל'המבשר'. זוהי שיטה ותיקה ומוכחת במאבקי התקשורת החרדיים, מעין גרסה משוכללת של שיטת החרמות אשר צרובה בדנ"א של הציבור הזה. אלא שבחזית של 'יתד נאמן' ו'הפלס' היא הגיעה לשיאים שהרחוב החרדי טרם ראה כמותם: אש ארטילרית כבדה, בכל החזיתות, ש'הפלס' סופג מיום הקמתו, לטענתם, מצד הענקית 'יתד נאמן', זאת בניסיון לחנוק את חמצן הפרסום של העיתון, וכל האמצעים כשרים למהדרין. ובניגוד להתמודדות השקטה יחסית של 'המבשר' מול ניסיונות ההתשה של 'המודיע', אנשי 'הפלס' אינם שוקטים על השמרים. 'אנחנו אנשים שהולכים על משהו שאהידי, מתאבד.' אומר ויין בחיוך. 'אנחנו לא רואים אף אחד בעיניים. יש כאלה שיראו את לגנאי, יש כאלה שיראו את זה לשבח. אני רואה את זה לשבח'.

'המלחמה האידיאולוגית נגד השבועונים השליליים'

בעגה הפנימית של אנשי 'הפלס' יש ביטוי – 'יתד הגזול' – המהווה כינוי גנאי לעיתון 'יתד נאמן', שנשלט כיום ע"י אנשי חצר הרבנים שטיינמן וקנייבסקי, בעוד שעד לפני שלוש שנים מקימי 'הפלס' אחזו בו. אלא שהמחלוקת בין הגישות של שני הפלגים- פתיחות יחסית אצל אנשי הרב שטיינמן ושמרנות קיצונית של אנשי 'הפלס' – לא החלה בשנתיים האחרונות. היא נטועה עמוק בתקופת כהונתו של גרוסמן כשליט הבלתי מעורער של 'יתד נאמן' ומלחמתן העקובה מדיו בשבועונים החרדיים.

'היה לנו מאוד קשה בתקופה של גרוסמן ב'יתד', מספר אליעזר שולמו, סגן עורך השבועות החרדי הפופולרי 'משפחה'. הוא עשה לנו את המוות, גייס את הרב אלישיב נגדנו והיה איום אמיתי על חיי העיתון, שלא בטוח היה שיצליח לשרוד את זה'. הסיבה הרשמית למלחמה הייתה שדעת הרבנים הליטאים, בראשם הרבנים שך ואחריו הרב אלישיב, לא שקטה אל מול הרוח הפתוחה יחסית שנשבה מבין דפי השבועונים. גרוסמן, שמוביל קו מאוד שמרני גם כחום ב'הפלס', נרתם למשימה ותחת מגבעת עורך 'יתד נאמן' החל להלום בשבועונים ללא רחם ובלי הפסקה. 'כשהרב אלישיב נגדך זו מכת מוות', אומר שולמן, 'כשיתד נאמן נגדך, על הרבנים נגדך.

לא כולם מסכימים שהשיקול לצאת נגד השבועונים היה אך ורק ערכי. 'בחייך, איזה ערכים', בכיר באחד השבועונים החרדיים כמעט מזדעק. 'זה הרי ענין של שליטה ציבורית. היה לגרוסמן את הרב אלישיב ביד, יהודי ישיש בן 90 ומשהו שיושב והוגה בתורה כל היום. אתה באמת חושב שהרב יודע מה זה שבועון 'משפחה'? זה כמו שאתה תדע איזה עיתון יוצא באינדונזיה'. לטענתו, באותם ימים השבועונים לא ביצעו דבר שלא עמד בתקן המחמיר של הרבנים, ובכל זאת חטפו שוק על ירך. 'ומחנכים מתריעים מפני ההתדרדרות המתמשכת בתכניהם השליליים של השבועונים, שאין רוח הרבנים נוחה מהם', זעקו באותם ימים כותרות ענק בעמודים הראשונים של 'יתד נאמן'. גם מכתבי הסתה נגד השבועונים בחתימת ידם של גדולי הרבנים הליטאים התפרסמו שם תדיר; ואפילו יצא קומיקס בנושא, כדי שגם הילדים יפנימו את המסר. 'היינו מרוששים', מודה בכיר באחד השבועונים, אבל אלו נמנעו מלהגיב במגזין עצמו.

למזלם, באותם שנים החל להיווצר קרע בציבור הליטאי סביב השאלה מי יחליף את הרב אלישיב הנוטה למות. מצד אחד ניצב מחנה הרבנים שטיינמן וקנייבסקי, המתונים. ומנגד מחנה הרב אוירבך השמרן. כשבאופן טבעי הצטרף גרוסמן לאחרון, קפצו אנשי השבועונים על עגלת הראשונים ויחד קשרו קשר נגד האיש שאיים לחסל אותם.

'יש רבים שראו הי אויב, גם בפנים, וגם בחוץ', אומר גרוסמן לליברל בחיוך מפויס כמעט, שלוש שנים אחרי שהאבק שקע. ב-31 במאי 2012 הם (העסקנים ובעלי אינטרס מחצר הרב שטיינמן) עשו מהלך מכריע. הם ניצלו איזו פרצה משפטית שבאמצעותה הצליחו לעשות פוטש ולהחליף את כל הדירקטוריון באותו יום באנשי עסקים שמעולם לא היו קשורים ל'יתד'. בתוך שעות שדרת הפיקוד של 'יתד נאמן' במשך שנים רבות, על מנהליה והוועדה הרוחנית שלה, הושלכה ממשרדי העיתון החוצה אל המדרכה של ציר ז'בוטינסקי הסואן בבני ברק. 'קיבלתי באותו יום מכתב פיטורים, דרישה שלא אדרוך יותר במערכת. מעכשיו לעכשיו, בלי שימוע בלי כלום'.

לא ראית את זה מגיע?

באמת היה קמת עיוורון מצדי, בגלל שאף אחד לא חשב שהם יעזו לעשות דבר כזה. אתה צריך להבין, זה לא כמו חברה כלכלית שכל השיקולים שלה הם ציניים, זה משהו רוחני, רעיוני, אידיאולוגי. זה כמו שאחד ייכנס לתנועה הציונית ויום אחד יעיף את הרצל ואת אחד העם ויביא מישהו שאף פעם לא היה שם קודם. זה מה שהיה. אף אחד לא חלם. זה נשמע הזוי'.

הרבנים מתנגדים, המפרסמים בורחים

גרוסמן אינו אדם שיוותר בקלות. הוא התנער מיד מן האפר, אסף סביבו כמה מהמפוטרים האחרים, ובשעה שאויביו התמקמו במשרדו לשעבר ב'יתד נאמן', הוא העמיד בתוך חודשיים את 'הפלס'. ציבור הנאמנים שלו, בחסות המטרייה הרוחנית של הרב אוירבך, מנה כ-60 אלף איש. מאות פתחו את ארנקיהם ומיהרו לרכוש מינוי עוד לפני שיצא אפילו גיליון אחד.

אמנם ב'יתד נאמן' מכחישים עד היום שזה הפריע להם – 'הפלס זה יתוש שאין לו השפעה', כפי שאומר לליברל אחד הבכירים שם – אלא שמעשיהם מלמדים סיפור אחר: 'הפלס' נתפס במסדרונות 'יתד נאמן' לא רק כמטרד, אלא כאיום של ממש.

' זה כבר תקופה שיוצא לאור עיתון בשם 'הפלס', והוא מלא בביזוי תלמידי חכמים ובמחלוקת, ומפיץ שנאה בין יראי השם', זעקה מודעה גדולה ב'יתד נאמן' זמן קצר אחרי שיצא 'הפלס' לאור. 'אנו פונים לכל אשר יראת השם בלבבו שלא יכניסו בשום צורה עיתון זה לביתו… ולא לפרסם שם דברים בשום אופן'. ביתד נאמן לא הסתפקו בזה, אלא קראו לאנשיהם לפעול באפו אקטיבי כדי להוריד את 'הפלס' מנכסיו. 'ראוי ליידע את המפרסמים' נכתב שם, 'שהם עלולים ליתן יד לחילול שם שמים בתמיכתם בדבר הפסול הזה'. על הקריאה היו חתמים בכתב ידם הרבנים שטיינמן קנייבסקי ואחרים.

'היו שבאו למשרדי פירסום חרדיים ואמרו, 'על המודעה הזאת אתה משלם אלף שקל? אני נותן לך אותה ב700. התנאי? אתה לא מפרסם ב'הפלס', מספר חיים אפשטיין, סגן ראש עיריית ירושלים מטעם מפלגת בני תורה המשויכת לאנשי 'הפלס'. בראיון לגל"צ טען בכיר אחר ב'הפלס' כי 'כל מי שמפרסם אצלינו מקבל מיד, באותו יום, קללות ונאצות, הזמנות של פיצות לבתים, הטרדות של כיתה א'.

וזו הייתה רק ההתחלה. לטענת אנשי 'הפלס' הם נרדפו גם בזירות אחרות. עותקי עיתונים נגנבו מתיבות דואר של מנויים, דוכני עיתונים שהציעו את 'הפלס' הוצתו, נעשה אפילו מצג שווא של מכתבי איום שנשלחו למנויי העיתון ברחבי הארץ, נחתמו המילים 'דיירי הבנין' ובהם נכתב בין היתר, 'מדי יום מופיע בבנין תועבת הפלס כאשר אתה שכננו היקר הוא האחראי להבאתו אנו דורשים בזאת הסר את התועבה מעלינו.. אם העיתון ימשיך להופיע אצלנו אנו נפעל בהתאם! ראה הוזהרת!

הוציאו נגדנו פסקי הלכה, מספר בכיר בהפלס. אמרו שאנחנו פסולים לחיתון, לשליח ציבור, לחופה וקידושין. נוצרו קרעים בתוך משפחות. הסיבה לכל אלה, הייתה מה שמכונה בעגה הדתית, ביזוי כבוד הרבנים וחילול שם שמים; שם קוד לדבר הכי חמור שיהודי יכול לעשות, על אלה לא עוברים בשתיקה.

לפחות בכל הנוגע למכבש שהופעל על משרדי הפרסום, הלחץ עבד. אין כיום ולו חברה גדולה אחת במשק שמפרסמת ב'הפלס' – לא תנובה, לא עלית, לא אגד, אפילו לא חברת החשמל – זאת למרות שהוא אחד מארבעת העיתונים הגדולים והמוכרים בעולם החרדי בישראל, על פי סקר TGI. 'כשאנחנו שואלים למה לא חוזרים לפרסם אצלנו, אומרים לנו: 'נראה, נחשוב, עכשיו לא הזמן, תתרחבו קצת, אולי בעתיד', מספר ויין. 'אנחנו מיובשים היום לגמרי'.

מי שבכל זאת מעזים לפרסם ב'הפלס' הם רק גופים שמחויבים בכך – ועדת הבחירות לכנסת, לשכת הפרסום הממשלתית, עיריית ירושלים, בעיקר הודות לנציגי 'הפלס' בעירייה, ועסקים קטנים בבעלות אנשים השייכים לנאמני 'הפלס'. לטענתם, אלה שאינם מזוהים עמם ובכל זאת מפרסמים אצלם זוכים להתעמרות מצד גורמים לא מזוהים. שורה ארוכה של תלונות הוגשו למשטרה, אך עד כה לא נרשמו מעצרים.

בינתיים ניסו אנשי 'הפלס' להשיב מלחמה באמצעות חרמות משלהם, למשל קריאה לציבור שלהם לנטוש את קופות החולים מכבי וכללית, משום שאלה חדלו לפרסם אצלם והמשיכו לפרסם ב'יתד נאמן'. אמנן ההצלחה הייתה גדולה, לאחר שלקוחות רבחם שלחו מכתבי מחאה ונטשו ביום אחד, אולם השמחה הייתה מוקדמת: עד לרגע זה אותן קופות חולים עדיין לא מפרסמות ב'הפלס'.

גל מעצרים אישון לילה

באמצע חודש מרץ השנה, באישון לילה, פשטו למעלה מ200 שוטרים על בתי 21 משפחות חרדיות, רובן בשכונות החרדיות של ירושלים, שנמו באותה שעה את שנתן. 21 גברים חרדים – כולם משתייכים לנאמני הפלס – הושלכו מהמיטה החמה אל תאי המעצר, באחד המבצעים הגדולים והמתוזמנים של מפלג ההונאה במשטרת ירושלים ויחידת לה"ב 433.

'מדובר בחקירה חשובה ורגישה', אמר יום לאחר מכן לתקשורת ניצב משה (צ'יקו) אדרי. העצורים חשודים בכך שניסו לשבש ולפגוע בזכות הקנין והגנת הפרטיות, תוך הטרדה והטלת מורא.

אותו גל מעצרים הגיע לאחר שנאמני הפלס החליטו לעבור לשיטת ההטרדות בעקבות כישלונם במאבק מול יתד נאמן על המפרסמים. הטרדות טלפוניות הן שיטה מקובלת ידועה ומוכחת אצל החרדים, אומר יוספי. זה לא רק במלחמה של הפלס ויתד, כולם משתמשים בזה היום. מתקינים קווי טלפונים, מסביר עו"ד דרעי, ומגדירים יעד של עד 20 אלף טלפונים למפרסם כזה או אחר. 300 טלפונים בלילה לשדרן כזה. לאיים על רבנים, לאיים בעלי חנויות וכודו. מצלצלים אליך בוקר ולילה, הטלפון לא מפסיק לטרטר, משגעים אותך, מוסיף בכיר באחת מחברות המזון הגדולות במשק. לטלפון האישי, לטלפון בבית, במשרד, אפילו להורים שלי הגיעו. שואלים 'למה מפרסם ביתד נאמן' דורשים שתפסיק, אחרת.. ככה במשך חודשים. זה היה מפחיד וזה בלתי נסבל.

בתגובה למעצרים הכחישו בהפלס את מעורבותם בשליחת טריגר ואנשיו או בקשר אליהם, והבטיחו 'ההר יוליד עכבר'. לפי שעה, במבחן התוצאה נראה כי הם צדקו. 20 חשודים שוחררו מיד, ואילו טריגר, החשוד המרכזי שאף הודה כי הפעיל את 'קו המאבק', שוחרר למעצר בית בן יומיים. ארבעה ימים נוספים חלפו עד שבית המשפט התיר לו להמשיך להפעיל את 'קו המאבק' תחת הגבלות קלות בלבד.

'להגיד לך שאני מצדיק אותם? אני לא מצדיק אותם', אומר ויין, המשנה לעורך 'הפלס'. להגיד לך שאני לא מבין אותם? אני מבין אותם. אדם מרגיש שסוגרים לו את החמצן, מנסים למנוע ממנו מידע… זה דבר מתסכל'.

אפשר להניח שויין מבין אותם כיוון שגם הוא עצמו היה נתון תחת מתקפה זהה, לדבריו, בדמות מבול של טלפונים יום ולילה, מצד גורמים שאינם מזדהים. מיהם אותם אלמונים שמתקשרים להטריד את אנשי 'הפלס'? אפשר רק לשער. מכל מקום, אנשי 'יתד נאמן' מכחישים מעורבות בדבר.

'מלחמות פנימיות, אידיאולוגיות, הן הרבה יותר לוהטות', מסכים גרוסמן. 'אצלינו זה כמו בתקופה שבה בשמאל חצו קיבוצים לאיחוד ומאוחד'.

מתי כל זה ייגמר?

'כשתהיה הכרה הדדית בזכות הקיום'.

ליברל.pdf

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s