— נורא: 'יתד' מעלה שאלות קשות באמונה

זה כבר לא פנינים. זה ממש בכיה לדורות. מזעזע. יתד לא מבייש שום ספרי מינות ומעלה שאלות קשות באמונה.

קו במערכה יחד עם הציבור הרחב נדהם לראות כל פעם מחדש את מהירות הדרדור של היתד הלא נאמן. אם אנו רגילים בדרך כלל לקרוא לזה פנינים, אנו נאלצים הפעם לקרוא לזה בכי וקינה, אך הצד השוה לכולם שכנראה אין כלל מבקרים שעוברים על היתד, אין ועדה רוחנית, ואין דעת ובינה לכותבים לדעת מה ראוי ומותר לכתוב ומה לא.

לאחר שיתד הלא נאמן התרגש עד דמעות והקדיש במהלך אחד מימי השובע החולף עמוד וחצי לזכרו של המסורתי אלי ויזל, וזאת בגלל שויזל חיבר ספרים על השואה ומכאן הערצה הגדולה של יתד אליו שאף טרח להביא את הספדו של אובמה עליו.

מתברר כי יתד לא הסתפק בעמוד וחצי הנרגשים שהקדיש לזכרו במהלך ימי השבוע וטרח להקדיש כתבה נוספת במוסף יתד השבוע המצומק בן הארבעים העמודים.

אלא שזה עוד בסדר למרות שזה מראה את הרדידות. מה שמביא לזעזוע עמוק, הם דברי הכפירה והאפיקורסות שהוכנסו בתוך הכתבה. ספק אם אנו יכולים לחזור על הציטוטים, אך לתועלת הרבים אנו חושבים שזה מותר. לפני שנצטט נקדים כי הנושא הוא שאלות באמונה שיתד מעלה בעקבות מאורעות השואה. לא רק שאין תשובות אלא אף שאלות לימדנו רבותינו וכידוע מדברי הספרים בזה שלא שואלים.

בכתבה הנרגשת על דמותו של אלי ויזל, כותב יתד: "הלילה' או בשמו האחר 'והעולם שותק', הוא ספר השואה שלו. זה הספר בו מתאר אלי ויזל את הלהבות שכילו את הכל, למרבה הצער גם את אמונתו היהודית שלדבריו נותרה פצועה אחרי אושוויץ"

יתד לא נרגע וממשיך לתאר משא ומתן של נכדים עם סבתא שעברה את השואה: שאלנו אותה, ולך לא היו שאלות, סבתא? איך זה שהצלחת להקים מחדש בית מפואר כזה אחרי שכולם נשרפו וחזרת לבד הביתה?"

תשובה מספקת אין לקורא התמים או הטיפש של היתד אלא זוהי התשובה: "רציתי להמשיך את הבית המפואר ממנו באתי את החיים העשירים האמתיים שחייתי, וידעתי שאם אני רוצה להמשיך את הבית שנחרב לי, אני צריכה לנעול את השאלות בכספת ולא לשאול כלום. כמו מגירה סגורה". עד כאן הציטוט. זאת אומרת יש שאלות קשות, אבל כדאי לא לשאול כדי להמשיך לחיות רגוע.

ויתד ממשיך לצטט מדברי הכפירה והגידוף של ויזל שכתב בהתרסה כלפי המקום "ברגע שאתה מביא חיים לעולם אתה חייב להגן עליהם" כך לדברי ויזל כפי שמצטט יתד מלה במלה, עפרה לפומייהו, ויתד לא מגיב ולא מוחה ולא משיב על דבריו כלום, אלא טוען שאותה סבתא שעברה את השואה באמת ניסתה להגן על חייה בלי לשאול את השאלות בקול אלא לשמור אותם בתוך כספת, ולדברי יתד "כי גם אם היו שאלות תשובות מקבלים רק למעלה וסבתא שלי עם מספרים על הידיים רצתה לחיות"

מה בעצם יוצא מאותה כתבה?! שאלות באמונה כלפי שמיא בגלל מאורעות השואה. זה מה שנכתב שחור על גבי דפי יתד לא נאמן לפחות חמשה פעמים. ספק אם היה חרדי שנתקל אי פעם בכזה סגנון או כיוון בספר או עיתון שאינו ספרי מינות, וכאן יתד שנקרא עיתון חרדי שמתיימר לטעון שהוא נאמן לרבנים מסוימים, מעלה נושאים שמעולם לא דיברו עליהם ולא ידברו עליהם, לא בגלל שאלו שאלות, ממש לא, רק כופר חושב כך, אלא שבכלל לא להפוך את זה לנושא, ולא אנו המקום להאריך בדברי הרמב"ן ובשאר ספרים שמדברים על כך, אבל מה שהיה פשוט לכל יהודי וודאי מי שחרדי, שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, שגם אם לא מבינים וודאי זו לטובה, אליבא דהיתד נהפך לשאלות קשות כלפי מעלה ללא מענה, רק שעדיף לא לשאול כדי לחיות בנעימים ללא הצקות נפשיות.

ואגב כך אנו מקבלים גם תוספת נופך לרדידות של ה'יתד'. מקדישים כתבות נרגשות ללא סוף להספיד אדם שהיה כופר ואפיקורס. ממש כך.

ועוד משפט אחד לסיום מאותה כתבה ביתד, זכות הציטוט "ואחרי הכל כשאומרים אלי ויזל רבים חושבים על התמונות המפורסמות שלו בעיטורי תהילה, בחברת שועי עולם, במוזיאון השואה בווגינשטון או בפעילותיו למען רצח עם בסרביה בסודן או בדארפור".

אנו עד היום לא ידענו מי זה אותו אלי ויזל, אך גם אם היינו יודעים, היינו יודעים שמדובר במחבר ספרים על השואה ותו לא, מאיפה לנו היה להכיר ולתאר את אלי ויזל עטור בעיטורי תהילה או בחברת שועי עולם או במוזיאון השואה בוושינגטון". מה לנו ולכל זה. האם באמת יתד חושב שכל קוראיו משוטטים באינטרנט כל היום או שמא הם סבורים שזה מה שצריך להיות? ליתד פתרונים

סוף האמת לנצח

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s