חלק ב'

מכת הסימפוזיונים חלק ב': סקירה על המופעים הבזויים בעולם הישיבות השנה. כשכמובן על הסימפוזיונים של אורי ישראל, וולפסון, תורה בתפארתה, מאור התלמוד, ועוד.

למרות שהסימפוזיון הראשון שיצא לאור עולם בעונה זו, היתה של ישיבת אש התלמוד, במריבות קטנוניות ועקיצות הדדיות בין הני תרוויהו ליצני, מוטקה בלוי ויגאל גואטה, דבר שהביך את מוטקה בלוי שלמחרת חזר בו מעקרונותיו ושיבח תוכנית הרסנית של דרעי, אבל כמדומה שאי אפשר שלא לפתוח בסקירה על התופעה ומה שהתחולל בישיבות הנקראות טובות.

בישיבות הטובות והמקובלות, תופעה זו קלוקלת בכלל לא עומדת על השולחן, אין לא קעמפ ולא התפרקויות נלוות וודאי שלא סימפוזיונים עלובים, כך זה בישיבת פונביז', חדרה, תפרח, בית מדרש עליון, וכך זה היה בארחות תורה בשנים האחרונות, ובכל אותם מקומות לומדים טוב יותר מכל אותם דבקי הופעות.

הדבר והתופעה מקובל דווקא בישיבות מסגנון היותר פתוח. כמה מעניין היה לשמוע, שדווקא בישיבה שמכנה את עצמה כתפארתה של תורה, ויש שמנסים עוד לכנותה בקנאה בלתי מוסתרת: "חדרה החדשה", ביקשו להנות מכל העולמות הגשמיים, ולהתחקות אחרי התופעות המתפרקים.

וכך הצטרפה לא גם ישיבה שמכנה את עצמה תורה בתפארתה לשיירת העלבונות בעריכת סימפוזיון. אה, הידד רגשו להם בחורי הישיבה, טוב שיצאנו מחדרה, עכשיו אנחנו כמו כולם. אמנם בשנה זו ניסו באותה ישיבה לבדל את עצמם קצת, וקראו לזה סימפוזיון בענייני חינוך, או 'מושב החינוך',

אבל כשאת אותו מושב מנחים חמד הליצים אבא טורצקי ומוטקה בלוי, בליווי אנשים שמטפלים בבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות בנוער כמנהלי לב שומע, כשאפילו איש חינוך אחד לא נמצא במקם, זה מראה בדיוק מה זה היה, מסע להטוטים וליצנות, או מושב חינוך. ורק לנסות לתאר את אותם בחורים בעת שבתם בישיבות חדרה יושבים והוזים שעה או שעתיים מול אנשים פוחזים או ליצנים. הלא הם לא היו מוצאים את מקומם בישיבה בכלל.

כמו כן הצטרפה להתפרקות השנה גם ישיבת ארחות תורה, ישיבת הדגל של דגל, ישיבה שעד השנה השכילו שלא לעשות כך, אבל יחד עם ההידרדרות הכוללנית, קינאו הם באחרים ורצו לקיים "גם אני", וכך קיימו מופע ליצני רדוד ומסית, כפי שדווח כאן אתמול.

אך כמדומה ששיא השיאים של השנה, בהתפרקות מוחלטת ומבישה, רשמו שני הישיבות המתחרות ביניהם, ישיבת אור ישראל מפתח תקוה וישיבת הרב וולפסון מירושלים.

בפאנל וסימפוזיון שנערך ממש בימים האחרונים בקעמפ של ישיבת אור ישראל הנערך בקמפוס ישיבת כרם ביבנה, השתתפו שדרני וכתבי הרדיו ובכירי התקשורת. אפילו לא כאלו שמתיימרים לומר על עצמם שהם אנשי חינוך. חד וחלק – אנשי רדיו וכתבי עיתונות. שיא השאיפות.

משתתפי הפאנל היו הפרשן הפוליטי הוותיק יעקב ריבלין מ'בקהילה' ו'קול ברמה', מרדכי לביא, סגן ראש עיריית ירושלים צביקה כהן, מזכיר איגוד מנהלי הישיבות שלמה ברילנט ועיתונאי המודיע יעקב רייניץ. את הפאנל הנחה איש הרדיו הצומרני – משה גלסנר.

ומה היה הנושאים המדוברים באותו מופע שנערך כשעתיים וחצי לעיני בני הישיבות?

כמובן בפוליטיקה הפנימית החרדית וסוגיית ה-60:40, היריבויות והמלחמות הפנימיות בתוך הנציגות החרדית, הן בתוך אגו"י והן בש"ס, ועד להבדלים בין אגו"י לדגל התורה בשאלת היחס לראשי ערים המתנגדים לציבור החרדי, "מיכי אלפר כמשל".

אחד הנושאים הנוספים שעלו בנידון והציתו ויכוח גדול – ממש כמו סוגיא עמוקה הנלמדת בישיבה, היה בסוגיית מנהלי המוסדות. האם מדובר במנהלים המתעשרים על חשבון הציבור החרדי העני ונוסעים ברכבים מפוארים, או שמא מדובר במנהלים המוסרים את נפשם למען המוסדות.

בנוסף, עסקו החברים בסוגיית ירידתה של ש"ס בסקרים, ההתקפות כלפי היועצים החרדים, מעבר המוסדות החסידיים לרשת הממלכתי, ו"דע מה תשיב" – מה אמורים תלמידי ישיבות לענות לאלו השואלים אותם מדוע אינם משרתים בצבא.

את השעתיים ומחצה, סיימו חברי הפאנל בדיון סוגיית הדרישה לסידור מלא לתלמידי הישיבות, האם זוהי נורמה ראויה, והאם מי שקיבל סידור מלא ויצא לעבוד, צריך להשיב לחמיו את הכסף.

אלו הנושאים שמעלים לפני בני הישיבות כדברים המוחלטים על ידי אנשי הרדיו. רדיו ובני ישיבה זה עצמו מושג סותר, על אחת כמה וכמה כזה מגיע כמופע של יחס וכבוד. ממש בושה.

ומה עשו בישיבת וולפסון? שם נערך הקעמפ בתחילת בין הזמנים גם הוא בקמפוס של ישיבת כרם ביבנה, ושם מלבד הסימפוזיון שנערך עם הפוליטקאים ח"כ יעקב אשר, ראש עיריית אלעד ישראל פרוש ואיש ש"ס יהודה אבידן, הוסיפו לערוך תחרות הנואמים. שאיפה חדשה.

עם תום הסימפוזיון הפוליטי, נערכה במקום תחרות ריאליטי יחודית בין התלמידים תחת הכותרת "הנואמים".

בפאנל השופטים ישבו החרדקים והפוליקאים הבאים: חיים ולדר, שלמה רוזנשטיין ונתן רוזן, ששפטו בין המתמודדים שהשתתפו בתחרות היוקרתית שריתקה את התלמידים במשך למעלה מחמש שעות והסתיימה לאחר מתח רב בשעה 3 לפנות בוקר.

אל רשימת המתמודדים נרשמו 15 מתלמידי הישיבה, כולם כשרוניים ומטיבי דבר שהתחרו ביניהם מי ישכנע את השופטים ואת קהל הבחורים שנטלו חלק פעיל בהתמודדות – לבחור דווקא בהם.

15 הבחורים נחלקו לשלוש קבוצות של חמישה בחורים שכל אחד מהם בחר נושא שדיבר אל ליבו ונתן נאום בן 4 דקות מדודות בשעון עצר.

אחד הבחורים דיבר על כך שיש לחזור ולחבוש קסקטים כפי שהיה נהוג בעולם הישיבות הליטאיות לפני מלחמת העולם, בחור נוסף ניתח את התמודדותו של איל ההון המוזר דונלנד טארמפ לנשיאות ארה"ב, מתמודד נוסף ניסה לשכנע את קהל המשתתפים מדוע נשק גרעיני דווקא תורם לשלום עולמי ומייצר מאזן אימה בין מעצמות המונע מלחמות, נואם נוסף שכנע על היחס הקלוקל של רבים בחברה ליתומים וכן נאומים נוספים.

לדברי השופטים, "כל אחד מהמתמודדים היה נואם ברמה, תותחים באומנות הנאום, היכולים להנחות בקלות אירועי ענק. הם היו שנונים, חכמים, עמוקים ומצחיקים, זה היה אירוע מכונן".

מכל אחת מהקבוצות נבחרו שני בחורים שעברו לשלב הבא והתמודדו ביניהם ראש בראש בוויכוח בנושא ערכי מי יצליח לשכנע וכך ניסו ששת הבחורים להמשיך לשלב הסופי.

אחד הוויכוחים המעניינים היה האם יש להקפיד על תפילת שחרית בהיכל הישיבה, כשבחור אחד טען שיש לעשות זאת משום שעל התלמידים לשמור על גדרי וזמני הישיבה גם אם אין תועלת ללימוד אחר כך ואילו חברו טען שאין להקפיד על כך והעיקר לדבריו זו שמירת סדרי הלימוד הקבועים.

מששת הבחורים נבחרו ארבעה שהגיעו לגמר הסופי, או אז השיפוט עבר לתלמידי הישיבה אשר היו אמורים להתקשר למוקד טלפוני מיוחד ולהצביע עבור "הפייבוריט" שלהם.

אחד הבחורים נאם מדוע יש להתיר שימוש בטלפונים כשרים לתלמידי הישיבה כשמנגד חבירו הביע התנגדות עיקשת והסביר שהדבר עשוי להרוס את האווירה והצביון בישיבה.

בסופו של דבר לאחר התמודדות עיקשת זכה על חודו של קול מהמקום השני, תלמיד הישיבה נכדו של הרב שמעון ביטון רב העיר חדרה שהצליח לגבור על שאר החברים.

הסופר חיים ולדר, ששפט בתחרות, אמר לאתר האינטרנט "כיכר השבת" כי "מי שרצה לטעום מהידע, העמקות, החריפות, הרצינות והכישרון הישיבתי היה צריך להיות שם, בתחרות הנאומים של קעמפ וולפסון. 15 בחורים בגילאי 18-23 הפליאו לרתק את הקהל בתחרות שנמשכה מעל חמש שעות כשמאות הבחורים מרותקים ולא זזים ממקומם".

לדברי ולדר, זוהי עוד תובנה על יכולת ההתמדה והלמידה בעולם תזזיתי בו חמש דקות נחשבים נצח. "הבחורים הפגינו את כל מה שרכשו במשך השנה: אינטליגנציה גבוהה, ידע, חשיבה, יכולת פולמוסית, עומק, כושר שכנוע, כושר רטורי ולא מעט הומור", הוא מספר.

"זו היתה גאווה גדולה בשבילי ובשביל חבריי לשפוט בתחרות הזו", מוסיף ולדר לסיום. "הרגשנו שאנו עומדים למבחן על ידי הקהל הערני והאינטליגנטי. זה היה בשבילי מיקרו קוסמוס של החומר האנושי הכי מעולה במדינת ישראל: בחורי הישיבות".

כמדומה שכל מלה מיותרת. זה מה שמעסיק בחורי ישיבות גדולות, להיות נואמים, לא תחרות חבורות או חידושי תורה, תחרות נואמים ששופטים אותם כמה קלי דעת, כשהנושאים הם טראמפ או הגרעין, אם בכלל צריך להתפלל בישיבה ולמה לא להתיר לכל הבחורים להסתובב עם פלאפונים.

ועוד ישיבות ליטאיות לא נשארו מאחור. ישיבת מאור התלמוד מרחובות, קיימה בקעמפ שלה סימפוזיון בהשתתפות: יעקב אשר, ישראל פרידמן, ובנימין ליפקין חבדני"ק שהוא עורך המבשר. כשהמנחה היה לא אחר מאשר מוטקה בלוי. פנינים של פוליטקה קטנונית וזלזול ברבנים לא חסרו שם, אך כמדומה שזו פעם ראשונה שמוזמן איש חבד"י לסימפוזיון ליטאי. אז אנשי ימין אסור באיסור חמור כי ישראל פרידמן אמר, אבל אנשי חב"ד נגדם לחם מרן הרב שך שדעותיהם עוד יותר כוזבות, לא רק שמותר, אלא ישראל פרידמן עצמו יושב עמם, ומוטקה שמנסה לומר שהוא תלמיד של מרן הרב שך מנחה את אותו פאנל. למיטב זכרוננו גם היה זה בנימין ליפקין שהתרברב בתקשורת החילונית בזמן מבצע צוק איתן שהעיתון לבית משפחת פרוש בעריכתו מובילה את השינוי במגזר החרדי בייחס לחיילים. ואת זה מותר להשמיע ולהביא לפני בחורי ישיבה ליטאית. כמה לא פלא הוא, שבישיבה זו די חרטו על הדגל את רדיפת בני התורה.

כל זה רק טעימה מקצת מההתפרקות המתחוללת בעולם הישיבות, כשלצערינו מרבית הישיבות מחפשות את אותה שעה של התפרקות עם שדרני רדיו או פוליטיקאים חרדיים.

וכמובן יש מי שדואג להחדיר את הארס והרעל בחינוך כבר מגיל צעיר יותר. כבר מגיל ישיבות קטנות. זה התחיל בשנה שעברה וזה נמשך גם השנה, אם כי בזכות הביקורת שהושמעה בשנה שעברה הבין מוטקה בלוי כי חצה את הקווים והשנה שונה במעט הסגנון והתוכן. אבל אעפ"כ זה קרה. באותה מתכונת ואותם אנשים. וכך, בחורים צעירים ממש, זוכים לחינוך להיות מרותקים לאנשים שהעסקונה זה הדבר היחיד שיש להם למכור. מדובר בפאנל למשתתפי קייטנת תודעה 'אישיבשע דאטש'ע' בהשתתפות גפני וזלעיג אורלנסקי. זה מה שיש לבחורי ישיבה קטנה לשמוע ולראות. גפני ואורלנסקי.

בתחילת בין הזמנים נערך גם סימפוזיון של ישיבת אש התלמוד. על הבמה ישבו חבר הכנסת יגאל גואטה לצד מוטקה בלוי, משה קליין איש הציונות הדתית שהוזמן למרות המתקפות של מוטקה בלוי ואנשי יתד נאמן – וכמובן מוטקה בלוי לא החרים את האירוע, וכן חברי מועצת העיר ירושלים מיכאל מלכיאלי ואליעזר ראוכברגר והמנחה אבא טורצקי.

הסימפוזיון כלל חינוך לעקיצות ולשון פוגענית על ידי איש החינוך מוטקה בלוי, ובכלל כל הסימפוזיון כלל שלל של עקיצות ההדדיות, שקיבלו את אות הפתיחה באמירתו של בלוי, כי "גואטה הליצן מתחרה באורן חזן מי יותר מרתק". כשמהר מאד גלש הויכוח לטענות על הימנעותו של נציג ש"ס בעיריית ירושלים, מיכאל מלכיאלי, בהצבעות הנוגעות לחילולי שבת. ועוד על מה שהתחולל באותו סימפוזיון בכתבה נפרדת.

וכמובן שאי אפשר שלא לזכור את הסימפוזיון בהודיות שהביא את גפני לצאת מגדרו ולישא את נאום הגיהנום, שאמנם שם זה היה למשפחות ולא לבני ישיבות, תופעה אמנם פחות חמורה, אבל אין ספק שזה מכניס את כל האווירה של הליצנות והתפרקות לציבור החרדי.

אך צריך לזכור, שלעומת כל אותה התפרקות כואבת, יש עדיין את אותם ישיבות שרובם ככולם משוייכות עם ציבור בני התורה, שם באמת נשמר צורתו של הבן תורה גם בימי בין הזמנים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s