תחקיר במערכה נרחב: מכת הסימפוזיונים הכתה שוב

הנוהל שנכנס בשנים האחרונות לישיבות הגדולות ובכלל בציבור החרדי, בהצגות של ליצנות וקלות דעת, נמשכים ומתרבים.

בכתבה שלפניכם: על המאבק כביכול של יתד בסימפוזיונים, על הסימפוזיון של תורה בתפארתה וישיבת וולפסון, על מריבות מוטקה בלוי את גוטאה, ועוד.

חלק א':

תופעת הסימפוזיונים החלה למיטב זיכרוננו בשנים האחרונות ממש. על כל פנים בישיבות הליטאיות. יכול להיות שקודם היו במקומות אחרים, יכול להיות שהיו כאלו מופעים, אבל הזמנת פוליטיקאים ואנשים קלי דעת, שמטרתם לבדר או לעשות כותרות, זה ממש תופעה זולה שהחלה לאחרונה. וכך, החלה התופעה הקלוקלת לצבור תאוצה, ובשנים האחרונות, בקעמפים בישיבות שבאו לצורך מנוחה והחלפת כוחות, החלו להופיע גם כל מיני ארחי פרחי, ליצנים וקלי דעת, שמבלים את הבחורים למשך כמה שעות.

והתופעה הפכה עד מהרה ללהיט.

נקריא תיאור שכתב מאן דהוא בתקשורת החרדית הפסולה:

מלכי הסימפוזיונים

פוליטיקאי, בדרן, עסקן ופרובוקטור: הכירו את כוכבי הקעמפים

עזבו רגע את מכלול האטרקציות, גולת הכותרת של הקעמפים החרדים הם הסימפוזיונים שנערכים בהם, בהשתתפות הסלבס המגזריים: ח"כים, עיתונאים ובדרנים.

אחת האטרקציות המרכזיות של הקעמפים הישיבתיים, הוא הסימפוזיון המתקיים באחת מלילות המחנה, כאשר בדרך כלל הנושאים הינם פוליטים ציבוריים, יחסי דת ומדינה וגם קצת ואולי הרבה פוליטיקה קטנה וחילופי מהלומות בנושאים פנים חרדיים.

"מדובר באטרקציה מעניינת וכמעט חינמית עבור המארגנים", מסביר אברך בוגר עשרות שעות ניהול קעמפים בבחרותו, "ולכן עטים עליה בכל עולם הישיבות. בנוסף, מדובר בנושאים שמעניינים מאוד את הבחורים שבמשך כל השנה כולה עושים שטייגען אך מתעניינים מאוד בנושאים הפוליטיים המגזרים שהם ה"ספורט" של בחורי הישיבות, כעת יש להם הזדמנות לעסוק בהם באופן גלוי ופתוח".

ומה באשר לפוליטיקאים? שווה להם לבזבז ערב שלם רק כדי לנאום בפני עשרות תלמידים שלחלקם אין אפילו זכות בחירה? "תתפלאו לשמוע" מסביר המארגן, "קיים ביקוש גדול גם מצד חברי כנסת וחברי מועצות להשתתף בפאנלים, בפרט בישיבות הנחשבות ליוקרתיות. הרי גם לפוליטיקאים חשוב לפגוש מידי פעם את ציבור הבוחרים באופן בלתי אמצעי, ולשמוע את אשר על לבם, מה שנקרא "קשר ישיר עם הבוחר". בנוסף, מה רע לזכות בכותרות היוצאות לעתים קרובות מהדיונים הללו?".

פוליטיקאים רבים מנצלים את העובדה שמדובר כביכול בשיחות סגורות ומתבטאים באופן חופשי ומשוחרר יותר, מה שגרם לא פעם לסערות רבות. מה בכל אופן השתנה השנה?

אחד המארגנים מסביר: "הבחורים אוהבים אקשן ורעש ולכן תמיד מעדיפים דמויות צבעוניות משמאל ומימין כמו גם אישי ציבור הנחשבים לבעלי פה גדול".

זו הסיבה לכך שהמארגנים מעדיפים להביא דמויות צבעוניות כמו עו"ד הלברטל, או שמואל חיים פפנהיים, למרות שהם רחוקים ממה שנחשב למיינסטרים החרדי.

בעבר, נערכו פאנלים בראשות חברי הכנסת החרדים יעקב ליצמן, משה גפני ומאיר פרוש יחדיו, וישיבה שהיתה מצליחה להביא את הקודקודים היתה מסמנת וי בולט של הצלחה. כיום, הללו ממעטים מלהשתתף בסימפוזיונים ובוחרים בפינצטה היכן להופיע.

זו התופעה ממש בתיאור קצרצר. בפני הבחורים, מופיעים אנשים שלא שנו ולא פרשו ובמקרה היותר טוב ששנו ופרשו, אנשים ריקים וקלי דעת ששום אדם לא היה סומך עליהם בעניינים אחרים ולא לרגע, והללו יש להם מטרה אחת למול עיניהם: ליצור כותרות, ליתן מהלומות, לרכל, להמשיץ, וכל מה שיכול לסייע לאקשן.

למותר לציין שכל זה לא רחוק רחוק מצורת בני תורה ורמתם של בני הישיבות. פעם, עד לא מזמן ידעו עוד להעריך מה ומי הם בחורי הישיבה, עמלים בקדושה ובטהרה, נזר הבריאה ותפארתו של עולם.

אבל היום זה קורה. אותם בני ישיבה, המסולאים בפז, מקשיבים ומרותקים במשך כמה שעות, שלא לומר מתלהבים ומוחים כפיים מידי פעם, בליווי שריקות וצעקות הידד רחוביות, והכל לנוכח לדברי ליצנות ופולטיקה ברמה הכי זולה וגסה על ידי כמה ליצנים שמקרה בטוב לא שנו ולא פרשו ומבקרה הפחות טוב שנו ופרשו.

במרבית המקומות המנחה הינו אבא טורצקי, שאין מן הצורך להציג לפני המאזינים מי הוא ואי זה הוא, איש ליצן ועלוב הרבה מתחת לרמת המקובל. הוא הדמות המרכזית למול מאות בחורי הישיבות המסולאים – אותם שעמלים בטהרה.

דווקא בישיבות חסידיות, שמים יותר דגש על הרצאות חינוכיות של אנשי מקצוע כגון גרפולוגים, היסטוריונים או מומחים לכלכלה נבונה. גם הפאנלים, אם נערכים, עוסקים בעיקר בנושאי כלכלה וניהול משק בית, כאשר ראשי הישיבה מבקשים לנצל את ימי הפגרה בכדי להכניס בתלמידים מהדלת האחורית תכנים חשובים שיסייעו להם להסתדר ולהתנהל יותר טוב בהמשך החיים – כשאצל החסידים גיל הנישואים קרוב מאוד לגיל הבחרות כבר בתחילת הישיבה גדולה.

"אלו הם נושאים שלא דנים בהם במהלך השנה ולא עוסקים בהם משום שזה כעין ביטול זמן, אבל למעשה אלו דברים חשובים לבחורים העומדים להינשא, כאשר לעתים בהרצאה אחת ניתן להקנות הרגלי חיים טובים יותר" אומר איש חינוך חסידי. "זו הסיבה שבחלק ניכר מהקעמפים של הישיבות החסידיות לא תראו פאנלים העוסקים בתחום הפוליטי אלא בנושאים החשובים הללו".

לפני שנה, סה"כ מעט אחרי שהתופעה חדרה, דאג מי שדאג, אבל שיהיה ברור שזה היה במכוון, להביא לכל מופע שכזה גם בעל דעות ציוניות מובהקות. היה זה בעיקר משה קליין רבה של ביה"ח הדסה, אבל היה גם מי שדאג להביא את בן ציון גופשטיין וברוך מרזל. אנו כאן בקו במערכה, למי שזוכר כבר התרענו נגד תופעה המבישה זו, אך לא רק בשל בן ציון גופשטיין, אלא גם בשל משה קליין, ואין לנו הבדל אם הוא יותר קיצוני או פחות, דעות כוזבות יש לכולם שם, וגם בגלל אותם חרדים ליצנים.

תחת מעטה של קנאות יצא לפני חודש תחת הכותרת "לעצור את הנגע בזמן" במאמר ארוך נגד נגע הסימפוזיונים בקעמפים. אך אם היה מי שראה את הכותרת והוציא אנחת רווחה שסו"ס אפילו ביתד הבינו את גודל הבעיה, מהר מאוד התברר לו כי טעה.

במאמר כותב העיתון יתד הלא נאמן כי "בימים אלה כבר שוקדים האחראים בישיבות השונות על הכנת הקעמפים לימי בין הזמנים. בשנים קודמות, בחלק מהקעמפים, היוו חלק מתכניות הקעמפים הסימפוזיונים לנתינת במה לדעות שונות, כשההתנצחות מתסיסה את האווירה והופכת ל"חוויה". אלא שבכך יצא השכר של ההימנעות מהרחוב וסכנותיו – המטרה העיקרית של הקעמפים בישיבות – בהפסדו, בני עליה וקוץ בה. במספר מקומות נחשפו בני ישיבות יקרים למטר של דעות כוזבות מהסוג החריף ביותר. דמויות שונות שאינן שייכות למחננו ולהשקפת עולמנו, קבלו פתחון פה. אז יכלו המארגנים להסתתר מאחורי טיעון של "מאוחר מדי מכדי לשנות". אבל עכשיו, עדיין מוקדם! עכשיו אפשר לבלום את הנגע ולא לאפשר לרודפי פופולריות זולה לחפור בור ברשות היחיד של מישהו אחר, ולהרעיל את בארות הרוח של עולם התורה".

"לבן תורה לא יכולה להיות שייכות לעולם החיצון ולדעותיו, גם אם הוא נאלץ לעזוב את ספסלי בית המדרש". [במאמר המוסגר: ראו איך ישראל פרידמן לא מסוגל פעם אחת לדבר על עמלי תורה ללא להזכיר בשוה את אותם שעזבו את הגמרא] "בן תורה הוא זה שכאשר הוא יוצא להחליף כוח בימי הפגרה, הוא נוטל עמו את בית המדרש גם אל החוץ". ממשיכים לטעון בלהט ביתד.

"בן תורה יוצא לקעמפ כשהוא עטוף בתורה בדעת תורה שספג, לא כדי לפרוק את המטען ולחטוף אמבטיה של צוננים. אין לו קשר עם העולם החיצון, ואסור שיהיה. מי שמקיים לעצמו קשרים עצמאיים עם העולם החיצון, נשללה ממנו האזרחות של בית ד', ותוקף דרכונו פג. הניתוק חייב להיות מוחלט, בלתי הפיך. היניקה חייבת להיות רק מבפנים, מבית המדרש, מהגמרא, מהסטנדר".

"אז איך כשמדובר בקעמפ, פתאום הכל נפרץ, וזה חמור שבעתיים כי מביאים את היפך דעת התורה לתוך הבית!", הוא מתריע, "איך יתכן שיש מארגנים שבתרוצים מתרוצים שונים, מורים לעצמם היתר ופותחים שער במקום שנדרשת נעילת פלדלת. אמנם חלקם הארי של אלה המוזמנים, מוגדר כשומרי מצוות, בעיקר אנשי ימין, אך לא רק. ובכלל, הרי מביאים אותם כדי להתווכח עמם ולשמוע דעותיהם הכוזבות. אבל עובדה זו הינה טעות מצערת ויש בכוחה לתעתע: א. כי עולם התורה כבר נבגד, לא אחת ע"י אנשי הימין, בשאלות ובעניינים של צפור הנפש. ב. עצם החשיפה לדעות כזב ימניות שהן בדרך כלל רגשיות ומסוגלות לעקוף את מסננת השכל, עלולות להתמקם בפינות של התודעה. גם אם הללו מובאים כדי להתנצח עמהם ולנצח אותם, הם מותירים מאחוריהם כתם ושובל עכור, שאינו נמחה לעולם".

וכאן נזכר לפתע יתד בדעת תורה:

"כמה עורר רשכבה"ג רבנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שיום היא"צ הרביעי שלו יחול הערב, על הזהירות שלא לשנות דבר בצביון הישיבות הקדושות ולא לתת לשום רוח רעה לנשוב בהיכליהן בכל צורה שהיא. כמה התריע בנושא זה באוזני ראשי הישיבות שליט"א שבאו לשאול את דעתו דעת תורה מפני סכנת הרחוב בימי בין הזמנים. כמה זעק על הצורך להרחיק את בני הישיבה מפגעי תקופת הפגרה, "ועל אחת כמה וכמה להביא את הרחוב אל בני הישיבות". יבדלחט"א הגראי"ל שטינמן שליט"א שכתב: "שמעתי על רצונכם להמצא כמה ימים במקום נופש. כמובן שיחד עם זה אין לשכוח שגם בהיותם שם צריך להיות רוב הזמן מנוצל בתורה ומעשים טובים ולא לילך בתר ריקנות כדרך יושבי קרנות". ובשיחה לבני הישיבה שהתקיימה במעונו ביטא את מורת רוחו מהסימפוזיונים שמשתפים בהם בעלי דעות נפסדות, שמקלקלים את בני התורה, "והנזקים מורגשים לפעמים רק שנים לאחר שהבחורים כבר הפכו להיות בוגרי הישיבה, והשורשים של הקלקול ניכרים רק לאחר זמן".

ויתד מסיים: "עכשיו עדיין לא מאוחר מדי. למארגנים אין שום תירוץ. מי שצריך לעמוד בפרץ ולמנוע שמוקשי דרך כאלה לא יוטמנו על אם דרכם של לומדי התורה בדרכם אל הפגרה, עדיין יכול לעשות זאת. תמרור האזהרה חייב להבהב, והקול המתריע חייב להדהד. עולם התורה חייב לעקור באזמל מנתחים חד את האיבר הנגוע מהגוף הבריא, ולא לתת למים עכורים להתערב בבאר המים החיים".

כמה עלוב כמה קטנוני. יתד מצהיר מצד אחד בלהט רב על כך שגם הנופש צריך להיות בצורה של בני תורה, בצורה של בן ישיבה, על כך שמרן הגרי"ש לא הסכים כלום שלא לשנות בציביון הישיבות, אבל למעשה, בפועל, כל מה שמפריע ליתד זה לדבר השקפה. הניצוח עם אנשי ימין. לא מפריע להם עצם המהות והתכנים שסותרים לחלוטין את דמותו של הן התורה ובן הישיבה. לא כואב להם ההתפרקות וההשתוללות במעמדי קרקס עלובים וליצניים, זולים וגסים. רק לשמוע דעות מאנשי ימין נהפך לפתע לשינוי ציביון עולם התורה.

יש בדבר גם צביעות ממדרגה ראשונה. הלא יתד עצמו מביא דעות כוזבות ואת אותם אנשי ימין לא אחת ולא שתיים, לעתים הוא משיב עליהם ולעתים לא. אז למה לישיבות אסור.

מי שקצת היה מעורב בשנה שעברה עת יצא הקצף, יודע שזה לא צדקות ולא קנאות. שיקולים אחרים לגמרי היו נגד הבאת מרזל וגופשטיין לאותם מועפים זולים. פרידמן לא מעוניין שיעסקו בהשקפה. זה יכול להתחיל בימין ולא ימין, זה גם יכול להיגמר בעוד נושאים. הוא גם לא מעוניין שלא יתד זה שיביא את הדעות. שחלילה אולי ישמיע מישהו נוסף דעות. לכן מוטב להם שהסימפוזיונים יעסקו בלשון הרע וליצנות, מחלוקת ורדידות, רק לא בדעות והשקפה.

פעיל הימין ברוך מרזל, שהשנה לא הוזמן בעקבות הביקורת, אמר בראיון: "השנה הייתי יותר בררן. לרוב הפניות אליי להופיע בקעמפים עניתי בשלילה, ולא בגלל שאני עסוק בימים אלו בפעילות עניפה ובניית המוסדות לשנה הבאה".

"לפני שאני מתחייב על יום עבודה לנסוע לצפון הרחוק ולחזור לפנות בוקר הביתה, אני צריך סיבה טובה. בדרך כלל מדובר בתוכנית בידור, לשעשע את הבחורים… מאחר ואינני בדרן, זו לא סיבה לבזבז לילה בקעמפ בצפון. אני מוכן לנסוע רק לדיון רציני שפותח לפני הבחורים נושאים שאין הם רגילים לשמוע בדרך כלל".

"לכן" מוסיף מרזל, "יתד נאמן ומוטק'ה בלוי בפאניקה, הם אינם סומכים על האינטליגנציה של בחורי הישיבה ששומעים ממני סיפורים מכלי ראשון על גדולי התורה החרדים, על הגרש"ז אוירבך, הרב אלישיב זצ"ל, על הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב בנציון אבא שאול זצ"ל – ועוד גדולי ישראל חרדים מהשורה הראשונה שזכיתי להתקרב אליהם וגיליתי שהמרחק בין מה שחלק מהלבלרים החרדים מוכרים על גדולי ישראל אינו תואם את המציאות. לכן, הם לא רוצים שהבחורים ישמעו את האמת, דבר שישחרר אותם מהשבי שלהם".

בסופו של דבר, השנה אחרי מאבק יתד, לא הוזמנו באופן גלוי ובמרבית המקומות אנשי ימין. תחת זאת השתרגו בישיבות שונות להתפרקות רדודה ומוחלטת.

ועל כך בחלק הבא.,

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s