פרוייקט מיוחד שפורסם בעיתון הפלס ביום שישי, חושף את ההתנהלות של משרד החינוך לשנות אט אט את המגזר החרדי. אחת הראשיות שעומדות בחזית למען מטרה זו, היא איך לא, אשתו של אותו פורץ גדר ידוע, פייגי כהן אשתו של בצלאל כהן ראש מוסד התיכון המעז לקרוא לעצמו ישיבה 'חכמי לב', שכנגדו ונגד שיטתו וגם באופן אישי יצאו כל גדולי ישראל בדברים חריפים ביותר. אשתו כמותו, אין רעיונתיה טובים יותר. והיא זאת המפקחת על רשתות החינוך לבנות מטעם המחוז החרדי.
לפני שניגע במה שהיא עצמה מספרת, חושף העיתון את הדרך ואת השיטה של משני ומעצבי השינוי הרצוי מבחינתם שהם רואים בו גם הצלחה.
השיטה: מעורבות ודריסת רגל בנושאים "תמימים"
כידוע, משרד החינוך מפעיל בשנים האחרונות את יוזמותיו ופועל להגשמת מטרותיו באמצעות 'המחוז החרדי' שהוקם בקדנציה הקודמת ע"י שר החינוך דאז שי פירון. העוסקים בנושא מבקשים להדגיש, כי הבעיה אינה מתמקדת בשמו והגדרתו של הגוף הפורמאלי שנועד לבצע את הרפורמה בחינוך החרדי, אלא מדובר ביישום מגמה כוללת המושרשת עמוק ברוחו של השלטון החילוני במדינת ישראל, שהחליט בשנים האחרונות כי הגיעה השעה לשנות את פני החברה החרדית וכי הציבור החרדי בשל לחשיבה מחודשת ולהפנמת שינויים שיושגו באמצעים שונים.
לכן, אין כל משמעות להתמקדות בשאלות של סמנטיקה, האם הזרוע הממשלתית המחוייבת למימוש השאיפה הלוהטת הזו תיקרא בשם 'המחוז החרדי' או 'האגף לחינוך תורני' או 'מועצה לחינוך חרדי' או כל שם אחר, כשם שאין משמעות לשאלה הפרסונלית מי הפקיד הספציפי שיעמוד בראשות הגוף שמופקד על מימוש תוכניות הרפורמה שיוזם השלטון. שכן המטרה היא גלויה וידועה ומהווה קונסנזוס בחלונות הגבוהים ובקרב הפקידות הממשלתית, וכפי שהוצהר פומבית לפני כשלושה חודשים בתשובת המדינה לבג"ץ: "המדינה מבקשת לחולל שינוי דרמטי בחברה החרדית".
גורמים במערכת החינוך החרדית שאומרים לעצמם כי אינם יכולים להבחין בכל שינוי של ממש בתבנית הלימודים, עוסקים בהונאה עצמית או בהיתממות לשמה. מדובר בחוסר הבנה בסיסית באסטרטגיה המתוחכמת שמאפשרת הנחלת רוח של רפורמות ושינויים לחברה ערכית ושמרנית.
איש לא טוען שמשרד החינוך בא להנהלת המוסדות והודיע: "אם אתם רוצים להמשיך ולקבל תיקצוב ממשלתי, אנו דורשים שבתוך 180 יום תעברו למתכונת לימודית אחרת". ברור שלא זו הדרך. את הרפורמה יש להחדיר טיפין טיפין, בסבלנות ובהדרגה, בהתאם ליכולות הספיגה וכושר העיכול של המערכת. כל צעד חד ושקוף מדי שיביא להרמת גבות, כל מהלך מרפקני שיעורר התנגדות ספונטנית וכל פלישה קולנית שתעורר ישנים ותקיץ נרדמים – יסכלו כל סיכוי להמשך מימושה של התוכנית המבקשת לחולל שינוי דרמטי בחברה החרדית.
ישנן דרכים שונות ומשונות שמאפשרות להנחיל בצורה שקטה והדרגתית רפורמה חינוכית למערכת שמרנית המתהדרת ביכולתה לגונן על עצמה ולשמר את רוחה המקורית. השיטות הללו יפורטו בהמשך. אך, למעשה, הרעיון הבסיסי הוא: התערבות.
ברגע שהמערכת החינוכית מאפשרת דריסת רגל לגורם חיצוני שאינו מזוהה עם ערכיה ועקרונותיה, נסללה הדרך לכרסום זוחל. כי לפתח חטאת רובץ.
ההתערבות הזו נעשית בשלבים ראשוניים בצורה עניינית ותמימה, שאינה מעוררת כל חשש וכל חשד. הגורם החיצוני אינו כופה דעתו, חלילה; הוא הרי מציג עצמו כמי שאינו מעונין במלחמות ושרק מחפש את טובת המערכת. הרי בסך הכל מדובר בכל מיני רעיונות שאפשר לשלבם במערך הלימודים ושממש אין בהם כל סתירה לשמירת מצוות ולאורח חיים תורתי. למשל, פיתוח העירנות של הילדים לבריאות השיניים. מה רע בזה? מישהו מתנגד ללמידה של צחצוח שיניים בצורה נכונה? זה סותר לתורה ויראת שמים?
הכל אמת. ישנה רק בעיה אחת: מי עומד מאחורי הרעיון?! מי משיג באמצעות המיזם החדש דריסת רגל בפרוגרמה הלימודית ואף רוכש בכך את אמון ההנהלה וצוותי ההוראה שכביכול מטרתו רק לשפר את תכני הלימודים בנושאים מקצועיים ועניניים שאין בהם כל פגיעה בטהרת החינוך.
יש להדגיש כי בשל כך חלק ניכר מהתוכניות שמוצעות בשלב ראשוני ע"י משרד החינוך עוסק בנושאים בריאותיים טהורים. זו הדרך החכמה ביותר לקבל דריסת רגל בהתערבות חיצונית "מקצועית ונייטרלית", שלא ניתן למצוא בה כל בעיה אמיתית. כי מי יוכל להתנגד לכך? (אגב, כל מי שבקי בהסטוריה של הדורות האחרונים יודע שגם בתקופות שונות של מאבקי תנועת ההשכלה לעיצוב מחודש של בתי החינוך התורתיים, התמקדו אותם פורצי גדר בכל מיני דרישות תמימות הנוגעות לבריאות התלמידים וכדו').
השלב הבא עובר מבריאות הגוף לבריאות הנפשית של התלמיד/ה. כך צצות להן כל מיני תוכניות והשתלמויות שמונהגות במערכת החינוך הכללית, ואשר מבקשות להנחיל יעדים של "הכלה", עם שלל מושגים פוזיטיביים; דרכי ההתמודדות עם תלמידים המתקשים בלימודם, מתן מענה לכל ילד ע"פ צרכיו הספציפיים, דאגה להתפתחות הקוגנטיבית, הרגשית והחברתית, ובהמשך הדרכים לקידום המצוינות ולשיפור בהישגים וכו' וכו' – הכל ע"פ מערך מסודר שיסודו בפרוגרמה של מערכת החינוך הכללית ואשר עובר "הכשרה" לצורך החינוך החרדי. כך ידברו גם על הדרכים אל "מפתח הלב", להקניית ערכים חברתיים של איכפתיות ונתינה, כבוד הדדי ומעורבות חברתית, בכל מיני תוכניות שונות ומשונות שנהגו ע"י מערך החינוך היסודי הממלכתי ואשר עוברות "התאמה" לצירוף שלל מובאות מהמקורות וקביעת שלבי המטלות של התוכנית ע"פ לוח השנה היהודי.
ושוב: מה רע בזה? האם החינוך התורתי אינו תומך בעידוד רוחם של התלמידים, בהקניית ערכים של בין אדם לחברו וכו' וכו'.
אז מלבד העובדה שמדובר בתכניות שבסיסן בגישה החילונית המטריאליסטית של הקניית נימוסים והתנהגויות חברתיות ללא אמונה בתורה והכרת מעלת האדם כבחיר הנבראים, מסוג התכניות שעוברות "גיור לחומרא" לצורך התאמתן לציבור החרדי – ישנה בעיה בעצם פתיחת הדלת להכתבה מבחוץ של מערכת החינוך החילונית.
וכך, שלב אחר שלב מצליחים גורמים זרים לדחוף את רגליהם ברווח הצר שבין הדלת למשקוף, ומקדמים את עצמם אל הבית פנימה.
אז לא נדבר על בעיות מהותיות שעלולות לחלחל בין השורות של תוכניות פסיכולוגיות הקלוטות משדות זרים לצורך אימוצן בחינוך החרדי; לא נדבר על מושגים המסתננים בין השורות, על חששות מפני "היוצא מן הטמא – טמא" ועל התוצאות של "מאן דנפח מדיליה נפח". די לנו באיומים המתהווים מצד עצם מתן דריסת הרגל למעורבות חיצונית והשפעה זרה.
בכוונה התמקדנו בנושאים "הפעוטים" של מעורבות חיצונית בענינים "נייטרליים", כביכול. כי עלינו לדעת שלא ביום אחד מגיעים למצב שבו מתלוננות מורות וגננות על מפקחות משרד החינוך שמגלות אטימות לערכינו המקודשים ולעיקרי אמונתנו; כאלה שמעירות ביובש מנוכר נגד כרזות ללימוד מעשה בראשית או על איזכור של מושגי עולם הבא באוזני הילדים.
ובמילים אחרות: השאלה אינה איך הרשו למפקחים/מפקחות אלו להעיר הערות חמורות ומחרידות, אלא מי הרשה להם בכלל להגיע למקומותינו!
כי ברגע שנפתחו שערינו בפני פרוגרמות מהחוץ, מגיע מערך הפיקוח המנוכר ועושה במוסדותינו כבתוך שלו. בשלב זה הוא כבר לא "זר", ואפילו לא רק "אורח" בעלמא, אלא "שותף" של ממש. ולשותפים יש זכות להביע דעות.
אכן, קל להיכנס למלכודת – וקשה להיחלץ ממנה. אם אתה הופך גורם זר לבן בית, עליך לקחת מראש את האחריות על כל התוצאות. מי שנותן לשב"חים להיכנס יום יום לביתו לצורך סבלות ועבודה פשוטה כזו או אחרת, בל יופתע באם ח"ו יום אחד ישדדו את כל ממונו או יניפו עליו חלילה סכין מרצחים.
אבל כמובן שדרכי הפעולה של משרד החינוך – גם בשלבים הראשוניים – אינן מתמקדות רק בהגשת הצעות תמימה של תוכניות לימודים "תמימות" שהוזכרו לעיל.
מבחינת ההצהרות שהשמיעו גורמים המופקדים על שינוי פני החינוך החרדי ("בהסכמה ולא בכפיה"), ניתן ללמוד על עוד דרכים רבות ומגוונות שמאפשרות להשתלט על לב ההנהלות וצוותי ההוראה ולהפעיל אותם כסוכנים סמויים הפועלים בבלי דעת. (ראה בפרוטרוט במסגרות השונות, המצטטות מדברי האחראים על החינוך החרדי במשרד החינוך).
למשל, השיטה המתוחכמת של החדרת מערכי למידה והעמקה בפרוגרמות חדשות של משרד החינוך במסגרת השתלמויות 'כשרות למהדרין'. ההנחה הבסיסית של 'המחוז החרדי' היא שכל מי שישתלם בתוכנית כזו או אחרת, ליבו יהיה פתוח לנצל את הידע שנרכש ולהשתמש בו בין כתלי הכיתה. פשוט חבל שלא להפיק תועלת מחומר שממילא כבר הושקע בו זמן ומאמץ (ובוודאי כאשר קיימת תקוה סמויה גם לתיגמול הולם בעתיד).
טקטיקה נוספת: יצירת אוירה תחרותית בין בתי הספר, בשאלה מי מביניהם יוכיח למשרד החינוך (ולבתי הספר האחרים…) כי הגיע לרמה גבוהה יותר בהישגים לימודיים ובמבחנים ארציים וכדו', מה שיאפשר להציב את התחום הספציפי כמטלה העומדת בראש סדר העדיפויות ודוחקת כל שעת לימוד אחרת. (ועוד לא דיברנו על המגמה של תוכניות לימודים המסלפות את לימודי הקודש באמצעות חיבור מלאכותי של נושאים חומריים המביא לחילון כל מושג מקודש ולימוד של מושגים תורניים בשפה של מונחים מדעיים, נושא הראוי ליריעה רחבה בפני עצמו).
כל מי שקלט את הפרינציפ יוכל למצוא בסביבתו הקרובה עוד דוגמאות רבות לדרכי הגברת המוטיבציה בקרב הנהלות וצוותי הוראה, כך שיפעלו מעצמם, ללא פעולות מורגשות של לחץ וכפיה, בכיוון המדוייק שאותו שואף להשיג משרד החינוך. אכן, סמי ההרדמה מוזרקים בתדירות גבוהה ופועלים את פעולתם. (ובמאמר המוסגר ייאמר, שכאשר שומעים אי אלו מבין צוותי ההוראה שאומרים כי אינם רואים שום בעיה – שום בעיה! – הדבר רק מעיד, לדאבון לב, על הצלחתו של משרד החינוך לפגוע לחלוטין בחוש הריח ובמד הרגישות של חלק מהמופקדים על חינוך ילדינו).
תחושה שהובעה ע"י כמה מחנכות נכבדות, שהצביעו על אספקט המעיד על האטמוספירה החדשה של 'בית יעקב': כאשר מגיעה לבית הספר איזו מחנכת ומפקחת ותיקה של 'בית יעקב', גדושה בנסיון חינוכי ויראת שמים, כדי לשמוע מה המצב החינוכי, איש אינו שם לב אליה. לעומת זאת ברגע שמתבשרת ההנהלה על ביקור של איזו מפקחת פוחזת מטעם משרד החינוך, אזי למרות שרמתה הרוחנית והחינוכית ירודה בהחלט והיא מגיעה כשגרירה מטעם הגישה המנוכרת החותרת לרפורמה החינוכית, מיד נזעקים כל צוותי ההנהלה וההוראה להסכית בחרדת קודש לכל מוצא פיה.
כי כל מי שהשלטון מרגיש כלפיו כ"בעל המאה הוא בעל הדעה" – באחוזים כאלה ואחרים – נחשב כיעד ומטרה לדרישות של מעורבות חיצונית.
וכאשר השלטון מריח כי במערך הייצוגיות החרדית שוררת גישה של נרפות ערכית ותבוסתנות כשיטה, סלולה בפניו הדרך לעשות ככל העולה על רוחו. שכן, למרבה הכאב, מדובר בריקנות אידיאולוגית וברוח נכאים שמונחלות מהמערכת הפוליטית למנהלי המוסדות המתאבקים באבק רגליה של העסקונה ומפנימים את התורה החדשה של "הרע במיעוטו" על כל צעד ושעל.
חרדים עכשיו 