הצרחות של ליצמן מול הממלכתיות של גפני – זו הכותרת מעוד מאמר שחושפת עוד מקרים וסיפורים על ההתנהלות של 'דגל התורה' מהחדר פנימה, כך כפי שמפרסם יעקב ריבלין. יצויין כי למרות שנאמנותו לאמת מוגבלת, כל זה בדברים שהוא מגן על דגל התורה מוך אינטרס ידוע, אך בדברים שהוא צוחק עליהם, אין סיבה הניכרת לעין שתביא אותו לעשות זאת מלבד כי זו המציאות.
החלק הראשון בטור עוסק על הפחד של משה גפני לנהל מלחמה מול אגודה ועל שקיעותו במריבות חיפה:
כל מדווי וצרות הדור נערמו על שולחנה של ישיבת הנהלת דגל התורה שהתכנסה בסופ"ש שעבר בבני ברק. הידיעה שנשלחה לעיתונים על הישיבה ונושאיה הייתה ארוכה כאורך הגלות ומדכאת כמו מצב היהודים בימי הצאר ניקולאי השני. אם כל מה שהופיע בהודעה נאמר בישיבה כנראה שהפריט המבוקש שם ביותר היה טישיו. ובאשר לקוראים, מן הראוי היה שלידיעה שהתפרסמה אחר כך בביטאון התנועה תצורף אזהרת קריאה לנשים, לכהנים ולסובלים מבעיות לב ולחץ דם גבוה.
בקצרה ובלי להרבות בפרטים העלולים לפגוע בבריאות של הסקטורים האמורים הנה רשימת הצרות: הרפורמים וניסיונותיהם לפגוע ביסודות היהדות; חילולי השבת ברשויות המקומיות; מתווה הכותל הרפורמי המסוכן; הדרת החרדים בדיור, ואחרון לא חביב, הפרת ההסכמים הקואליציוניים ברחבי הארץ. נקודת האור היחידה: הצלחותיו של יו"ר התנועה ח"כ משה גפני ביישום סעיפי ההסכם הקואליציוני בכל הקשור לעולם התורה והחינוך.
לישיבה הוזמנו חברי ועדת הרבנים של התנועה; חברי הכנסת; חברי ההנהלה הארצית; ונציגי הערים בהן יש בעיות הדורשות התייחסות מיוחדת: מיכאל אלפר שהביא את זעקת תושבי חיפה החרדים מול הקיפוח והאפליה של ראש העיר מפר ההסכמים, והרב צדיקוב מהרצליה שהביא את זעקת השבת המתחללת. ומכלל לאו אתה שומע הן: בכל הערים האחרות המצב פחות או יותר בסדר. זכרו את ההערה הזאת לפני שנמשיך.
חיפשנו בהודעה את שמות המשתתפים. מצאנו רק את שמות הרבנים, חברי הכנסת ושני הנציגים המקומיים. כל היתר התכנסו תחת הטייטל של 'ההנהלה הארצית' ושמותיהם לא פורטו. אכן צניעות חדשנית וראויה לציון. בכל הכינוסים האחרים של ההנהלה הארצית הולעטו הקוראים ברשימה המונה לפחות עשרה שמות. הפעם מי שנפשו חשקה לדעת מי הם החברים שהשתתפו התבקש לאמץ את עיניו ולהביט בתמונה המצורפת.
בעלי הסבלנות וחדי העין שעשו זאת הבחינו בדבר מוזר. התמונה חתוכה באופן לא פרופורציוני מצידה הימני, חלל ריק ומוזר יש בה לעומת הצד השמאלי. ובכלל, למה לחתוך תמונה ולא להביא תמונה פנורמית של כלל המשתתפים. בשעת הדחק והדברים נעשו כבר מספר פעמים, מצלמים מחצית שולחן ועוד מחצית ומחברים בפוטושופ. כל צלם מתחיל יודע לעשות זאת, ובדגל מזמינים את הטובים ביותר.
כמו שלימדונו רבותינו מעתיקי השמועה, כשיש כמה שאלות לא מחפשים כמה תשובות. צריך 'מהלך' נפלא אחד שמיישב את הכול. אז הנה: השמות לא התפרסמו, והתמונה נחתכה למען דלג על נוכחותו של הנציג הכי בכיר של דגל ברשויות המקומיות. איש רם דרג אך עצמאי בהתנהלותו שיחסיו עם צמרת התנועה נעים בין גרוע לגרוע מאוד, תלוי בנסיבות המשתנות. המצב נכון לעכשיו הוא כנראה באמצע, לא מספיק רע כדי לא להזמין אותו בכלל, אך מספיק רע כדי למנוע מהקוראים לדעת על נוכחותו. על הדרך נאלצו לסבול גם חברי הנהלה אחרים שישבו מצדו והלאה. אוי לצדיק ואוי לשכנו.
אחרי שגמרו לתנות על מצב הדור עברו המשתתפים לשלב התשבחות. דבר נצרך כשלעצמו, ובמיוחד הפעם לנוכח הניסיונות של גורמים עוינים נוספים ליטול לעצמם את התהילה. בישיבה הוזכרו בזעם שמותיהם של ה"ה יעקב ליצמן ויצחק כהן. בתום הדיון בקטע זה הסכימו הכול שמדובר בטרמפיסטים שמנסים ליטול תהילה לא להם.
ואז עברו לחיפה. אם יונה יהב היה שומע חצי ממה שנאמר שם הוא היה מקבל ללא ספק פיק ברכיים ומיטיב את דרכיו. גם הנוסח המכובס שהופיע בביטאון התנועה היה חריף מאין כמוהו. "מדובר במקרה חמור ושפל בו ראש עיר מהגדולות בארץ מפר ברגל גסה ומשקר במצח נחושה הסכם שחתום על ידו", צוטט גפני. עוד משמו: "אנחנו דורשים מאגודת ישראל לתמוך במאבקינו זה ולעמוד בחזית אחידה מול ראש העירייה".
החלק שלא פורסם היה כמובן העיקר. לא יונה יהב עמד במרכז הביקורת אלא אגודת ישראל ובעיקר שר הבריאות יעקב ליצמן שלטענת כמה מהדוברים אחראי ישירות למעלליו של יהב. הזכירו שם את הביקור האחרון שלו לפני שבועיים בחיפה, ביקור שלאחריו אירעו שני דברים ממש מקריים: ההסכם שהיה מוכן בראשי תיבות עם יהב הפך לנייר חסר כל ערך ומוסד חסידי חשוב בעיר קיבל מבנה עירוני.
מאן דהו מהנוכחים הזכיר את הקו המחבר, לדעתו, בין ירושלים לחיפה ועוד מקומות. "יש תמיד אדם אחד וחוג אחד שדואג לעצמו ונותן לראש העיר רשת ביטחון שמאפשרת לו לפגוע חופשי בכל יתר חלקי הציבור החרדי", אמר המתלונן.
הנ"ל אף העז להציע לגפני תכנית פעולה אופרטיבית. "למה שלא תיסע פעם לערד ותשב לדון עם ראש העיר על אפשרויות הסיוע לעיר, או כקולטת עלייה או כעיר פריפריה במצוקה. בתום הביקור תצא ותשבח את ראש העיר ניסן בן חמו על הניהול המסור של העיר ותגדיר אותו כראש עיר מצוין. ממש כמו שליצמן מחבק את יונה יהב שפוגע כל הזמן בציבור שלנו וכמו שהוא מחבק את ברקת בירושלים".
כל חדר הישיבות הנהן בהסכמה אך נשוא ההצעה עצמו התעטף בשתיקה. הוא ממלכתי, כך אמרו מאוחר יותר מקורביו. הוא ממלכתי. נאומים חוצבי להבות על שישים- ארבעים והפרת הסכמים – כן. צעדים מעשיים – חס ושלום. מה שנותר לחיפאים הליטאיים זה רק לשבת ולבכות. אם גפני יאפשר להם הרי שבבחירות הבאות הם ילכו בנפרד וינסו להוכיח את כוחם. גורמים בדגל התורה שמבכים על חוסר המעש וריבוי הדיבורים העריכו באוזנינו לאחר הישיבה שזה לא מה שיקרה. ממלכתיות הייתה. ממלכתיות תהיה.
הנושא הבא היה זעקת ירושלים הקדושה. גפני הדאיב את לב המשתתפים כשסיפר להם שחרף כל ניסיונות ההתדברות אין עדיין פתרון לחלוקה הבלתי צודקת של המנדטים בעירייה. שלומי אמונים עדיין מסרבת להורות ליוסי דייטש להתפטר לטובת הנציג התשיעי של דגל התורה. למה? ככה. לא רוצים וזהו.
וכאן התפרץ אחד הנוכחים לעברו של גפני: ואתה עוד שולח להם לאוקראינה אגרת ברכה לקראת הועידה.
גפני: מה אני יכול לעשות? זה הוא (- יעקב אשר, י.ר.) ביקש ממני לשלוח.
לנוכחים לא היה צריך להסביר למה דווקא יעקב אשר הוא המבקש. חוץ מרדיפת השלום הידועה שלו הוא גם יושב על המכסה של שלומי אמונים בכנסת. אז שאגרת ברכה הוא לא ישלח להם? לא תהיה כזאת בישראל.
ממהלך הישיבה התברר שהצרות של ירושלים מתחילות ונגמרות במספר הנציגים של דגל התורה. אם רק ייכנס הנציג הרביעי של התנועה זו תהיה עיר הקודש בתפארתה. בחיפה לעומת זאת יש את האסון הנורא של אי מינויו של אלפר ויש גם את בעיית מוסדות החינוך בנווה שאנן. משכך הוחלט על מלחמת קודש שלא תיפסק עד הרכבת הרשימה המשותפת לקדנציה הבאה
החלק השני בטור חושף כי בעוד הבעיות בירושלים חמורות מאוד, גפני דוחה את הטיפול בהם, בעוד על בעיות דומות מינוריות בחיפה הוא אץ ורץ לטפל
בישיבה השתתפו גם כמה נציגים ירושלמים שנעו במקומותיהם בחוסר נוחות. הם הרגישו שהאובססיה החיפאית של צמרת התנועה מסיטה את דעתה מכל נושא אחר. והם לא טעו. ביום ראשון השבוע גונב לאוזנם שגפני פנה בדחיפות ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת ח"כ יעקב מרגי וביקש ממנו כינוס דחוף של הוועדה. עילת הבקשה: אפליית מוסדות החינוך החרדים בשכונת נווה שאנן בחיפה. בשכונה יש ריכוז של כמה מאות משפחות חרדיות ליטאיות, וראש העיר אינו מקצה להן את מבני החינוך הדרושים.
הנציגים הירושלמים ששמעו על הדרישה חשבו שהם יוצאים מדעתם. בירושלים המצב חמור פי כמה וכמה מאשר בעיר המפרץ. בירושלים נמצא הריכוז הגדול ביותר של מצביעי דגל התורה, למעלה משישים אחוז. זה לא רק הציבור הגדול ביותר – זה גם הציבור הנרמס ביותר על ידי ראש עיר חילוני כלשהו בכל רחבי הארץ. מדובר בציבור משולל זכויות אלמנטריות שנציגיו נתקעו בתוך רשימה מאוחדת שלמרבית חבריה יש אינטרסים אחרים. זה קיבל מגרש, זה קיבל הקצאה, ומה קיבלו השלישי, הרביעי והחמישי מוטב לא לספר. מה שנותר לשלושת הנציגים הדגלאים זה רק לבכות על רוע מזלם ולצפות לעזרה מלמעלה של נציגי התנועה בכנסת. אבל אלה כאמור נמצאים בחיפה, העיר שממנה תצא תורה ואולי גם סגנות לנציג התנועה.
ביום שני השבוע ישב פעיל ירושלמי ידוע וכתב לגפני מכתב בדם ליבו. בלי ביטויים קשים ובלי להטיח טרוניות. הוא רק העיר בעדינות שעד שמבקשים דיון בבעיות חינוך של שכונה קטנה אחת בחיפה יש דיון אחד שצריך לקיים הרבה קודם. הכותרת: הטרנספר של החרדים בירושלים. ממש כך.
מדובר במדיניות הידועה של ראש העיר ניר ברקת שלא להקצות מבנים למוסדות חינוך חרדיים בשכונות בהן מתגוררת גם אוכלוסייה חילונית. זו מדיניות מוצהרת שברקת מכריז עליה בריש גלי ובלי למצמץ. כל ראש עיר אחר בארץ שהיה אומר שהוא לא ייתן לערבים או בדואים מבני חינוך בשכונות בהן מתגוררים גם יהודים היה עומד לדין באשמת גזענות. אבל איך אפשר להאשים בגזענות את מי שהקואליציה שלו בנויה על נציגי המגזר שאותו הוא מפלה באופן רשמי? אי אפשר. מה שאפשר זה רק לצפות לסיוע מהנציגים בכנסת. כאשר אלה יתפנו סוף סוף מעיסוקיהם החיפאיים.
הטרנספר עליו כותב הפעיל מתבצע בשכונת קריית יובל בירושלים. כאלף ילדות עושות את דרכן כל בוקר לבית וגן בשעה שמבנים גדולים בשכונה עצמה עומדים חצי ריקים. בית הספר של השכונה החרדית הפך אפוא לגדול ביותר במזרח התיכון. למעלה מאלפיים בנות לומדות בו בשטח של שני דונם וחצי. אפילו בבתי הספר של אונר"א בעזה התנאים הרבה יותר טובים.
לזכותו של ברקת ייאמר שהוא אמנם דוגל במדיניות של הפרדה בשכונות המעורבות אבל הוא לא רע לב כמו יונה יהב. מצוקת הבנות נגעה לליבו והוא החליט לפתוח את הכיס:, בהוראתו הישירה תשכור העירייה מבנה גדול בבית וגן השייך לוועד הישיבות ותכשיר אותו ללימודי הבנות של קריית יובל.
ועכשיו שימו לב לנתונים. עלות השכירות לחמש שנים היא עשרה מיליון ש"ח (שהולכים לקופה של ועד הישיבות, אבל זה כבר נושא לטור בפני עצמו), עלות הכשרת המבנה ליעדו – עוד שבעה מיליון. בסכום העתק של שבעה עשר מיליון שקלים ניתן היה לבנות שני מבנים חדשים בקריית יובל שיעמדו לנצח, ולא בשכירות לחמש שנים שלאחריה יהיה צורך בעוד עשרה מיליון לחמש שנים נוספות וכן הלאה. וכל זה כדי לא לתת דריסת רגל חינוכית לחרדים בשכונה בה הם מתגוררים. אם למבקר העירייה לא יהיה מה לומר בסיפור הזה, מן הראוי ליזום פנייה למבקר המדינה.
מדיניות הטרנספר עוברת כחוט השני בכל רחבי העיר. בשכונת רמות ב' נודדות שלוש מאות בנות לחלקים אחרים בשכונת הענק, וזאת בשעה שמבנה בית ספר ענק הנמצא במקום משמש כמה מאות תלמידות ממ"ד שמגיעות באוטובוסים מכל רחבי העיר. העיקר שהמבנה לא ייפול חלילה לידיים חרדיות.
הלאה, בשכונת גבעת מרדכי נודדות מאתיים בנות מידי בוקר ללימודים בבתי ספר מרוחקים. גם כאן לא חסרים פתרונות בתוך השכונה עצמה אבל מדיניות האף שעל לחרדים שוררת גם כאן.
האם הסיבה שיהדות התורה לא פורשת מהקואליציה על רקע האפליה המקוממת נובעת מכך שהיא פוגעת רק בציבור הליטאי? כנראה שכן. תשמעו סיפור שפרטיו יטושטשו כדי למנוע מהדובר לאבד את תפקידו. המקום: עיר במרכז הארץ, רובה חילונית, מעט חרדים, חלקם חסידים חלקם ליטאים. ראש העיר, כדרכם של הדומים לו, החליט לעשות צרות לשני הזרמים. החסידים פנו לליצמן, הליטאים לגפני.
ליצמן, כך מספר המספר, הרים טלפון לראש העיר והרים עליו צעקות: אתה לא תפגע בציבור שלי, אני אחסום אותך בכל משרד ממשלתי אפשרי, אני מוכן שתקליט אותי ותפרסם את השיחה הזאת. אני לא מפחד ממך, אבל אתה תפחד ממני. וכן הלאה כמיטב הסגנון הליצמני. מה יצא מזה עוד לא ברור, אבל השטיפה הייתה בהחלט במקום.
הליטאים פנו לגפני וקיבלו את התשובה הבאה: יש לנו מנהל מחלקה מוניציפאלית, תפנו אליו והוא יעזור לכם. תשובה אופיינית למי שראשו ורובו נמצא בתפקיד של מיכי אלפר בחיפה
חרדים עכשיו 